מתברר שעלות מתקן החניה היא החלק הפחות 'כואב'
עלות חניה רובוטית (או בשמה הנפוץ יותר "חניונים אוטומטיים") תלויה בשני משפיעים מרכזיים. כמו בהנהלת חשבונות גם כאן יש דמיון לסעיפי ההוצאות קבועות וההוצאות משתנות. רגע לפני שנסקור את המשפיעים על עלות החניה הרובוטית, חשוב להציף את כלל הברזל בבניית מתקנים אלה, כלל בו הרוב המוחלט של היזמים לא מכיר או בוחר להתעלם ממנו ובסופו של דבר משלם מחיר כבד:
מתקן חניה אוטומטית בכלל ובפרויקטים שנקרא להם "תמ"א 38 חניה" בפרט הם למעשה בית שנבנה בתוך בית. מתקן החניה הוא הבסיס עליו יושב בניין הדירות ולכן הוא הראשון שצריך להיבנות ורק אח"כ עבודות חיזוק המבנה (בתמ"א 38 חניה) או עבודות הבניה במקרה של בית חדש. כל מי שעושה אחרת צפוי להוצאות משתנות חורגות מהתקציב כתוצאה מתקלות יקרות או בלתי ניתנות לפתרון ועד למצב של אי יכולת לבצע את הפרויקט וחשיפה לתביעות אין ספור.
זה הגורם הפשוט יותר. קיימים סוגים שונים של מתקני חניה אוטומטיים וגם קשת רחבה של יצרנים. למתקן עצמו יש מחיר מדף וברגע שנבחר המתקן המתאים מאד קל לדעת מה חלקו בעלות הכוללת.
זה הגורם הכבד, היקר ואשר תמיד מגיע בהפתעה. ההוצאות המשתנות כוללות בתוכן את כל מה שאינו מתקן החניה גופא: עבודות החפירה, הבדיקות המקדימות, הקונסטרוקציה, היציקות, אמצעי הבטיחות, המים, האוורור, החשמל, דרישות הרשות והרגולטור, עלויות תכנון, פיקוח, תשומות חומרי גלם, שכר עבודה... ועוד. נכון, לפני שניגשים לביצוע מתכננים את מתקן החניה ומתרגמים את התכנון לעלות על פי הסעיפים הנ"ל. אבל במציאות, מתברר, שכל נושא החניונים האוטומטיים בישראל סובל מכשלים חמורים מן המסד ועד הטפחות. כשלים אלה הם הגורמים העיקריים לכך שעד היום רוב הפרויקטים של חניה אוטומטית נכשלו או אינם עומדים בדרישות התקנים והרגולציה. והמשמעות ברורה: